9 בבוקר שבת: ליאו בן השלוש ומכונית השטח הירוקה והוינטג' שלו

השעה תשע בבוקר שבת, והשמש כבר מילאה את המרפסת. ליאו דוחף את מכוניתו הירוקה החוצה ליד ארגז הצעצועים. הגוף שלו גבוה מעט יותר מברכיו, והצמיגים הגדולים מתגלגלים ברכות על האריחים בצליל שפשוף עמום. זוהי מכונית החשמלית הירוקה והוינטג' עם הגלגלים הגדולים שאבא קנה בחודש שעבר.

אבא עוזר לו לסחוב את המכונית לחצר. ליאו מפעיל את המתג בעצמו, לוחץ על דוושת הגז, והמכונית גולשת קדימה בקצב איטי. החצר מרוצפת בלבנים אדומות, מעט לא אחידות. כאן הגלגלים הגדולים מראים את יתרונם: צמיגי 26 ס"מ מתגלגלים על פערים בלבנים ללא מאמץ, עם רעידות גוף מינימליות. משענת הגב של המושב תומכת בליאו מאחור, כך שהוא לא צריך לאחוז בחוזקה בהגה; גופו יושב באופן טבעי זקוף.

הם עוזבים את החצר ועוקבים באיטיות אחר המדרכה בקהילה. אבא הולך ימינה מהמכונית, תואם את מהירותה - כ-5 קמ"ש. ליאו לוחץ מדי פעם על הצופר, ואפקט הצליל הצלול גורם לחיוך או שניים אצל השכנים שמסתובבים. פנס הלד נשאר דולק גם באור יום, לא בוהק, כמו "עיניים" של המכונית. השלט תלוי על פרק כף היד של אבא. הוא עדיין לא השתמש בו, אבל העובדה שהוא שם נותנת לו שקט נפשי.

בכניסה לפארק, יש מדרון קצר ומתון. ליאו לוחץ על דוושת הגז עד לרצפה, והמכונית מטפסת בהתמדה ללא סחרור צמיגים. בפסגה, הוא עוצר במיומנות ומבקש מאבא להשמיע קצת מוזיקה. פונקציית המוזיקה של המכונית משמיעה שיר ילדים, וליאו מתנדנד הלאה. הם עוצרים ליד ספסל. ילדה קטנה רצה אליהם, מצביעה ואומרת: "מכונית שטח ירוקה!"

כשהשעה מתקרבת ל-10:30, השמש מתחילה לעלות חזק. אבא לוחץ על הבלם בשלט, והמכונית עוצרת בצורה חלקה. ליאו מכבה את המתג בכוחות עצמו. הם מחנים את מכונית הגלגלים הגדולה הירוקה והוינטג' ליד הספסל. לרגלי ליאו, צבע המכונית מחזיר את השמש. אבא פותח את בקבוק המים לליאו, מוציא את הטלפון שלו ובודק את השעה. הודעה צצה מאמא ששואלת מתי הם יחזרו לארוחת צהריים. הוא מצלם את שני הצללים שלהם - הגלגלים, הילד והצלליות פשוט ממלאים את הפריים בצורה מושלמת.

זו לא הייתה איזושהי הרפתקה מיוחדת. סתם בוקר של סוף שבוע, מכונית קטנה, ומסע שניתן להשוות אותו אליו ברגל. אבל עבור ליאו ואבא, זהו זיכרון השבת שלהם.